רש"ש על חולין י״א

1 רש"י ד"ה מאליה. המקריב שלמים או חטאת מכבש ואיל כו'. חטאת לא מצינו איל. וכן כבש אין בה. אלא כבשה. אולם כבש הוא גם כן שם המין וכולל גם נקבה כדכתיב אם כשב הוא מקריב ויקרא ג ז ובקרא דלעיל כתיב זכר או נקבה. וכן שם ד לב ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה וגו'. ואיל שכתב ע"כ לא קאי אלא על שלמים שזכר. אמנם באשם יש כבש ואיל:

2 תד"ה הערופה. וי"ל דמהערופה משמע שפיר ההיא מיעוטא ר"ל דבפ' כל הבשר ודזאת בעריפה. כצ"ל. ובמהרש"א ומהר"ם ט"ס:

3 גמרא וכ"ת משום אבוד נשמה דהאי ננוולי'. עפירש"י. וצ"ל דה"ק וכ"ת דאפילו אם נזיל בתר רובא ע"כ צריך לנוולו ולבדקו טרם שנהרוג את הרוצח משום ושפטו העדה וגו'. וא"כ כיון דע"כ בדקינן ליה לעולם י"ל דלא אזלינן בתר רובא. וניחוש כו'. אלא דלפ"ז משמע דבאמת צריך למיבדקי' משום ושפטו כו' וזה לא שמענו. ואולי י"ל כיון דחדש שמא במקום סייף נקב הוה וע"כ צריך לילך בתר רובא. לכן לא בדקינן ליה כלל ודוחק. וכמדומה שזה ראיתי בנו"ב ושכחתי מקומו איהו:

4 תד"ה ליחוש. הקשה ריב"מ דהכא כו' ותירץ ר"ת כו'. וע"ש בתוס' פ ב ובזבחים עא שהביאו בשמו עוד תירוץ אחר יפה:

5 תד"ה לר"מ בדף יב. גבי ב' דברים אב"ד לישאל ועשאום חכמים כו'. כצ"ל: